בית, רגש, בלוג #6 רעות פרנקל

הפורמט בית, רגש, בלוג,

נולד מתוך הרצון שלי לחקור את המושג בית ולהבין מה אנחנו, כמעצבות פנים והום סטיילינג (שמתכננות ומעצבות כל כך הרבה בתים) עושות כדי ליצור בית, לעצמנו וללקוחות שלנו. כלומר בתפר שבין האישי למקצועי.

בכל חודש אארח כאן מעצבת, שהיא גם בלוגרית ואבקש מהן להתייחס למושגים הבאים.

מוכנות? מתחילים.

כמו הרבה דברים טובים שקרו לי השנה

גם את רעות הכרתי דרך הבלוג ואפילו שיתפנו פעולה בבלוג הופ לחנוכה.

רעות פרנקל היא מעצבת בתחילת הדרך, אני מזהה אצלה את כל ההתרגשות וה"רעב" ללמוד ולהתפתח, (אחרי 11 שנה בתחום אני יכולה להרשות לעצמי להגיד את זה).

זו הרגשה מיוחדת לתת לה במה ולהמשיך לעקוב ולראות מה היא תיצור ואיך יתפתח הסגנון העיצובי שלה.

נעים מאוד!

אני רעות פרנקל, מעצבת רב תחומית. ביומיום מתעסקת בעיקר בעיצוב פנים ועיצוב גרפי ובזמני הפנוי כותבת בלוג, מצלמת ומבלה במטבח (ובין לבין גם נשואה לאסף ומגדלת 3 ילדים).

תמונה (לא מפוקסת אבל)שמחה שאני אוהבת במיוחד עם דרדס 1#..

המקום הכי פיזי, סה"כ כמה קירות (שבדרך כלל צבועים בלבן ניטרלי) אבל גם הכי לא. כל מה שאנחנו היום מתחיל מהבית שבו גדלנו. אני מוצאת את עצמי היום לא פעם בדיאלוג מתמיד עם הבית שבו גדלתי- בית במובן הרחב של משפחה גרעינית ומורחבת, קהילה ועיר- על הדברים טובים ועל אלו שפחות. מה אני רוצה לקחת איתי אל הבית שלי (שאותו אני בונה כבר קרוב לעשור) ומה אני רוצה להשאיר מאחור.

הבית הוא ערש הזהות שלנו. המקום שבו הכל מתחיל. המחשבה הזו מטילה עלי המון אחריות. קודם כל בתור אמא שרוצה לייצר עבור הילדים שלה בית שיאפשר להם לצמוח ולהצליח וידע להכיל אותם גם במקומות הקשים שלהם, ובהמשך כמובן בעבודה שלי כמעצבת. אני צריכה לשמוע מהלקוחות מה הסיפור שהם רוצים לספר. מה התיקון שהם רוצים לעשות בבית שלהם ביחס לבית הקודם. אילו חוויות הם רוצים לייצר לעצמם וליקרים להם. ומתוך זה ללוות אותם בתהליך שהוא הרבה מעבר לתכנון בית. הוא מסע להגשמת חלומות..

בית- תמונות של הבית שלנו. חדר הילדים ופינת העבודה שלי.

צילום: רעות פרנקל.

התגובה הראשונית שלנו לעולם ולדברים שקורים לנו היא רגש. ילדים בוכים, שמחים וצועקים פשוט כי זה מה שיש להם בבטן עכשיו ולא ממש מעניין אותם מה הסביבה חושבת על זה.. עם הזמן והשנים אנחנו לומדים לווסת את הרגשות ולעבוד גם עם הראש, שזה טוב סה"כ, אבל לפעמים הרגש קצת מודחק בתהליך הזה..

אני חושבת שכמעצבת, אחד התפקידים שלי הוא לעזור ללקוחות להבין מה הרגש שהם רוצים לייצר בבית או בעסק שלהם, לשמוע את הרגש שעומד מאחורי המילים שלהם ולתרגם את זה לעיצוב המדויק שמצליח לייצר את החוויה המתאימה.

רגש- תמונות מהפרויקט הראשון שסיימתי. כל פעם שאני מסתכלת עליהן אני מתרגשת מחדש. מהאמון שקיבלתי מהלקוחות, מהיכולת שלי באמת להוציא מהכוח אל הפועל פרויקט שלם ומהתוצאה המשמחת.

מחשבה מעניינת- מה פירוש המילה השראה? מצד אחד המובן שרובנו מכירים- מוזה (inspiration) אבל יש לה עוד מובן- הענקה או נתינה.

ואולי שני המובנים בעצם משלימים זה את זה והשראה זה כשמבליח בנו פתאום פרץ של יצירתיות שגורם לנו לעשות מעשה לא רק עבור עצמנו אלא גם עבור העולם והסובבים אותנו?

אז השראה בעיני היא קסם, ניצוץ של יצירתיות (בכל תחום) שעולה פתאום בעקבות משהו ומוביל אותנו לעשיה. אני מאמינה שאפשר לקבל השראה בכל מקום. באמת. רק צריך לפקוח את הסנסורים שלנו לעולם.. בסוף אנחנו מוקפים באנשים מעוררי השראה, בשילובים מרהיבים של צבע, צורה וחומר ובהרבה יופי שאפשר ''לנצל'' לטובת התהליך היצירתי שלנו.

אני מקבלת השראה ורעיונות מסיבוב בשוק (הצבעים! והריחות!), ממפגשים עם אנשים, מביקור במוזיאונים ותערוכות או בטיול בטבע או בשכונה. אח"כ אוספת ומתייקת אותה ב- Pinterest כדי שאוכל לחזור אליה בכל זמן.

השראה- טבע, אנשים, אוכל וצבעים. העולם סביב מלא במקורות השראה. רק צריך לפקוח את העיניים-תמונות שצילמתי בחופש הגדול האחרון ואני נהנית להסתכל עליהן ולקבל השראה.

צילום: רעות פרנקל.

מי שאנחנו. אדם ללא זיכרונות מה הוא בעצם? זיכרונות נטמעים בנו מגיל אפס והופכים אותנו למי שאנחנו. מצד שני זיכרונות יכולים גם להיות לנטל ולמעמסה כבדה על הנפש. אני חושבת שאנחנו צריכים לשמור בחיים בכלל (ובעיצוב בפרט) על איזון נכון בין עבר ועתיד. לדעת לשמור את הזיכרונות שטובים לנו ושנותנים לנו כח להתקדם ולפעול ולהותיר מאחור את אלו שעוצרים אותנו ומונעים מאתנו לצמוח.

זיכרון- סבא וסבתא שלי שאהבתי מאוד נפטרו בשנים האחרונות ואיכשהו הגעגוע אליהם רק הולך ומתחזק עם הזמן. בחנוכה האחרון הפקתי יחד עם אחותי מסיבה קטנה בבית הישן שלהם. הכנו את הסופגניות הטעימות של סבתא, הדלקנו נרות בחנוכה של סבא והעלינו זיכרונות. היה , קסם. תוכלו לקרוא על זה פה: הפקת חנוכה וגעגוע.

בתמונה-סבא וסבתא בחתונה שלהם(אין לי מושג מי צילם) וצילומים שלי של המסיבה.

כל אדם צריך שיהיה לו בעולם מקום שהוא שייך אליו. מקום שהוא יכול להגיע אליו ולהרגיש חלק. מקום שאפשר להגיע אליו, לחלוץ נעליים ולהרגיש שהגעת הביתה, למקום בו אתה רצוי ואהוב. מצד שני אני חושבת שיש משהו חזק מאוד בחוויה של חוסר שייכות, של להיות זר. נראה לי שהרבה פעמים חוסר השקט הפנימי הזה שנובע מתחושת חוסר שייכות יכול להיות מנוע ליצירה ולאומנות. אז נראה לי שאנחנו צריכים לדעת למצוא לעצמנו את המקומות הפשוטים בהם אנחנו שייכים, ולא צריכים להתאמץ. אבל גם לדעת לאתגר את עצמנו, לצאת מאזור הנוחות שלנו למקומות זרים שאפשר ללמוד בהם דברים חדשים, לגלות בעצמנו פנים אחרות ולהכיר עולמות חדשים.

שייכות- התנדבתי לאחרונה בפרויקט עיצוב לדירה שמיועדת לנוער בסיכון לעמותת 'החוט המשולש'. בתהליך ניסינו להפוך את הקירות הערומים לבית עבור הנערים שגרים בדירה ולייצר להם מקום אליו הם ירגישו שייכים וישמחו לחזור.

מילת המפתח לחיים בעיני. סבא שלי נפטר לפני כשנתיים, אהבתי אותו מאוד (אפילו כתבתי על זה פוסט כאן) ואני זוכרת שבהרבה שיחות אתו עלתה הנקודה הזו, שבסוף בחיים בכל תחום צריך איזון. צריך לדעת להיות נאמנים לעצמנו ולדעת מה נכון לנו ומה פחות, מה לקחת ומה לשחרר.

בסוף גם בעיצוב הכי חשוב זה לאזן- בין מציאות וחלומות, בין רצונות שונים של לקוחות, בין התחדשות וזיכרונות..

איזון- תמונות של פרויקט שבחכמה רבה הצלחנו (בסוף אחרי הרבה עבודה) לאזן בו את כל הרצונות. לאזן בין חוץ לפנים, בין מרחב לפרטיות ובין חלומות למגבלות.

תודה רעות, שהתארחת אצלי עם הפשטות הצניעות והאוויר הצלול של ירושלים.

שמחה שהגעתם עד כאן, אשמח עוד יותר שתמשיכו לעקוב אחרי רעות,

בבלוג שלה ובדף הפייסבוק, יש לי הרגשה שרק מתחיל להיות מעניין.