סבא של אילנה היה שען

אילנה סיפרה לי שסבא שלה היה שען.

לפני המון שנים בברזיל.

ומכל זה נשארה לה קופסה מלאה בגלגלי שיניים,

קטנים כאלה זהובים,

שאיך שמסתכלים עליהם יודעים: רק אומן יוכל להפוך אותם למכונה.

סבא של אילנה, לפני המון שנים בברזיל,

ידע לחבר את כל החלקים האלה ולגרום להם לעבוד,

ביחד.

אני הגעתי לפגישת עיצוב, לחשוב איך לשנות קצת את המראה של הבית,

איך להפוך אותו ליותר אישי ויותר מזמין.

אולי לקנות וילונות ושטיח. אולי למסגר כמה תמונות.

אנחנו יושבות לשולחן ושותות קפה ומדברות על החיים,

של אילנה. בבית הזה. ואיך להפוך אותו לשלה.

ואז היא מוציאה את הקופסה, בעדינות אינסופית, בידיים רועדות,

בהמון כבוד.

"הייתי מאוד רוצה לעשות עם זה משהו, את חושבת שאפשר?"

ואני כבר יודעת, שזה הסיפור.

אז קבענו פגישה משותפת, היא והבנות והבחור.

יחד נשב סביב אותו השולחן, אולי נשתה סיידר חם,

אני אביא מסגרות מתכת עדינות ודבק חזק

וכל אחד יסדר את החלקים ויפוך אותם לתמונה חדשה.

(אני כבר יכולה לדמיין אותן תלויות על הקיר, אילנה והבנות עדיין לא)

ונגרום לגלגלים לעבוד יחד. שוב.

פוסטים אחרונים