בלוג דיי 2020
עודכן: 31 באוג׳ 2022
אולי פעם תגיע שנה שבה אצליח לפרסם את הפוסט הזה בזמן.
אולי. פעם. בינתיים אני מנחמת את עצמי באשליה של איחור אופנתי. אין בעיני שום דבר אופנתי באיחורים, ובכל זאת הנה אנחנו כאן.
ולנושא שלשמו התכנסנו, הבלוג דיי שנחגג ברחבי העולם בתאריך הקשוח בשנה ה-31.8.
אין מה לומר בלוגרים הם קשוחים ונחושים וגם בעלי דמיון מפותח. כזה שרואה את הדימיון בין התאריך למילה Blog - 31.8
מבין כל הדברים שאני אוהבת בעולם הבלוגים פירגון הוא בהחלט בראש הרשימה,
ואם יש הזדמנות לפרגן לבלוגים שאני אוהבת אני לא אפספס את ההזדמנות, אפילו שהתאריך הוא ה-3.9.
הראשון ברשימה להיום הוא
במהלך החודש נפלו עלינו שורה של גזרות וקיצוצי תקציב במקומות מאוד כואבים. תוכניות כמו קרן קרב ופרויקט היל"ה איבדו את המימיון שלהם ועומדים בפני סגירה.
אני זוכרת את הרגע שבו נכנסתי לאתר הספרייה הלואמית (דבר שאני מקפידה לעשות מידי פעם) וגיליתי שקופית עם כיתוב אדום שהודיע על סגירת הספרייה לקהל ושליחת כל העובדים לחל"ת.
ההודעה הזו ממש הכאיבה לי. התנחמתי בכך שהספרייה המשיכה את פעילותה בדיגיטל, הניוזלטרים המשיכו להגיע ואיתם מאמרים מרתקים שחוגגים את המילה הכתובה ואת כל האוצרות התרבותיים שלספרייה יש להציע.
השבוע כשישבתי לכתוב את הפוסט כבר ראיתי את ההודעה הזו, חוטים נמשכו, תקציבים גוייסו והספרייה נפתחת שוב לציבור. תעשו טובה ותקפצו לבקר.
משהו לקרוא:
כדאי לבקר גם: באתר הספרייה ובדף הפייסבוק. ואני ממליצה להרשם לניוזלטר ולקבל את הכל ישירות לתיבה.
אפשר ללמוד המון מאיך שבלוג בנוי, הקטגוריות שכותבת הבלוג בוחרת מעבירות מסר וחושפות אג'נדה, אצל זיוה מיד רואים את החשיבות של קיימות וכבוד לסביבה.
יש בבלוג המיוחד הזה שילוב של אסתטיקה, התבוננות, עמידה באתגרים וחיפוש מתמיד אחר חיים פשוטים ויפים. טיולים בארץ ובעולם, כי תמיד יש מה לראות ואת מי לפגוש גם אם אי אפשר לטוס.
בעיני זה בלוג של העצמה. תודה זיוה.
שמי זיוה רענן, ואני
מכורה למילים, אוהבת צליל של שפה זרה, עקבות של מורשת, מים מפכפכים בפלג הנחל ושיטוט חסר מטרה ברחוב.
מתפעלת מאמנות, סקרנית לתרבות המקום, מתלהבת משלג ביער בחורף, אוספת מפות, מחויבת לתיירות חברתית, אחראית, אקולוגית או איך שתרצו לקרוא לה.
משהו לקרוא:
קטגוריה שאני אוהבת במיוחד טיולים בתחבורה ציבורית יש גם ייעוץ בנושא. שווה.
כדאי לבקר גם: בדף הפייסבוק של זיוה
באו נבהיר משהו כבר מההתחלה, אני לא מחוננת. כמה לא מחוננת? ובכן אני דיסלקטית ודיסקלקולית ובזמנו בתיכון כשסוף סוף אובחנתי הרגשתי הקלה עצומה, אני לא טיפשה ולא עצלנית, המוח שלי פשוט מחווט אחרת.
עד כאן עלי.
כשהכרתי את רחל ארליך בקבוצה של יונית צוק הבלוגריסטית היא העלתה לדיון את הבלוג שלה, האם הוא כל כך נישתי שהוא מדבר רק למחוננים או בעיקר להורים למחוננים?
בעיני זה בלוג בעל ערך ועניין לכל מי שמתעניין בחינוך, בלמידה, בהוראה וכן גם בהסטוריה. ואני מתענינת בכל אלה.
חלק מהבלוג (שמאז שעלה לאוויר גדל צמח והתפתח לאתר של ממש) מוקדש להוראת מחוננים, לחווית ההורות למחוננים ומה זה בכלל אומר לשאת את הכתר הזה.
וחלקים אחרים בו מוקדשים לחדשנות בחינוך. לחשיבה איך המערכת יכולה להתפתח בקצב שבו העולם שלנו מתפתח ואיך זה משפיע על הילדםש ל כולנו.
שווה קריאה.
איזה כיף לך! (נכון)
הם בטח מוציאים אצלך מאיות בלי בעיה (חלקם, וחלקם לא. לא כולנו טובים בהסטוריה)
ובטח אין לך בעיות משמעת (ברווור, והכתה שלי מאוכלסת בפיות טובות לצד חדי-קרן)
משהו לקרוא:
כדאי לבקר גם: בדף הפייסבוק של רחל בו היא מספרת בהומור עצמי משובח על אתגרי החיים, החמצת מלפפונים, איך זה לחתן בן בתקופת בקורונה ועד חוויות מהפילטיס. כי ככה זה, כולנו מורכבים מהמון חלקים.
כבר השם של הפודקסט הזה עושה לי טוב. שתי נשים ששמות לעצמן למטרה לתת לי אומץ. לי, אומץ. תענוג.
יש פה שיחות קולחות חריפות ואינטילגנטיות על המון דברים שמעסיקים אישה עמצאית בעולם החדש.
ואני הכי אישה עמצאית בעולם החדש.
הדר וכנרת מדברות בכנות על מה שמעניין ומטריד אותן. הן מארחות אנשים שיש להם הרבה מה להגיד וכל פרק הוא הזדמנות לחשוב מחוץ לקופסא ולדחוף את עצמי קדימה עוד טיפה.
ממליצה בחום.
בפודקאסט אנחנו מדברות זו עם זו ולפעמים גם עם אורחות ואורחים – על האומץ לעשות דברים אחרת. לא כמו שראינו אצל אחרים, לא כמו שאמרו לנו שצריך, גם אם לא בטוח בכלל שנצליח, וגם כשהפידבק מהסביבה פחות אוהד. למשל: האומץ להפסיק דברים באמצע, לגור כזוג ומשפחה בשני בתים נפרדים, לחיות בדיוק בקצב שמתאים לך, להתמודד עם פחד קהל, להגיד 'אני רוצה', להתחיל פרויקט גדול, להכיר את עצמך ועוד.
משהו לשמוע:
כדאי לבקר גם:
אני רוצה להכיר לכם את האישה שגרמה לי להתאהב בכוסמת ירוקה. זה לא נשמע כמו הרבה אבל בשבילי זה המון.
כבר מזמן אני מחפשת בלוג שיש בו מתכונים פשוטים ובריאים ללא גלוטן (בעיקר כאלה שלא מבוססים על עמילנים אלא על קמחי מקור מזינים) והנה מצאתי.
אוסף אין סופי של מתכונים שכתובים היטב, מצולמים היטב ועושים חשק להכנס למטבח.
תכנסו, אתן כבר תודו לי אחר כך.
לאחר לימודים בבית ספר הגבוה לאפייה ולקונדיטוריה 'אסטלה', השתלמויות בארץ ובעולם וסטאז' בקונדיטוריה 'רביבה וסיליה' יצאתי להגשים חלום.
לפתוח בלוג, בית אשר בו אוכל לספר לכם הכל על אפייה, בריאות ומה שביניהם, מקום בו אוכל לצקת את כל האהבה והאמונות שלי לתבנית עוגה.
משהו לקרוא:
כדאי לבקר גם: בדף הפייסבוק ובאינסטגרם של אריאל כי כיף שם.
זהו להפעם. מקווה שתבקרו את הבלוגים האלה, זה תמיד משמח אותי ובטח ישמח גם אתכן.
ואלה הפוסטים שכתבתי בשנים קודמות
Comments