גיל מספרת על עיצוב הבית

כל התליך של עיצוב בית הוא מיוחד ואישי ומרגש. הסיבה היא שהבית הוא במקום שלנו להיות אנחנו

בסוף תהליך בדיוק כזה, גיל כתבה כמה מילים מהלב...

גיל כותבת:

אם אצליח להעביר את מהות העבודה של קרן ומה היא עשתה לנו לַבָּיתּ, מה היא עשתה לנו כֵּבָּיתּ, התרומה שלה, התוספת שלה, לאיכות חיינו. למשפחה שלנו.

לא יודעת אם אצליח להיות מספיק בהירה.

כי מעצבת ממש קטן עליה.

היא ממציאה מחדש, היא יוצרת, היא רואה את היש ומעצימה אותו, היא רואה את הלא אהוב וגורמת להתאהב בו, היא בודקת את המידה הנכונה ויוצרת איזון, היא מרככת או מעצימה.

כמידת הנדרש.

הנדרש לבית שבו היא נמצאת. (בית עם פגמים. עם מגבלות. עם חוזקות. עם ייחוד שרק לו יש).

לא לפי הבית של השכן או ההוא שהיא ראתה במגזין. או המודה.

הנדרש לבית שבו גרים דייריו.

לפיהם.

היא מרגישה מה הם צריכים, רוצים ומייחלים (במערכות היחסים שלהם, בדרך שבה יגדלו ילדיהם, בריאותם....) ויודעת לתרגם את זה לשפת הבית.

אז מה אכתוב?

שאת גוף התאורה בפינת האוכל היא הגתה הרכיבה ותלתה בעצמה?

שאת בד גוף התאורה בסלון היא שלפה ממלתחתה הפרטית כי זה מה שיתאים בול?

שהעזה להשתמש בפריטים קז'ואלים לחלוטין מאיקאה ולגרום להם להיות הכי אישיים שאפשר?

שהתחשבה בזמנם המועט של בני הבית לצורך בחירת הפריטים?

שבתקציב לא גדול עשתה קסמים?

שהעזה לתלות שנדליר מנצנץ בחדר השינה של הפלחית והשמוצניק?

שאנחנו גאים ומאוהבים בבית שלנו?

זה לא מבטא בצורה ברורה מספיק מה היא באמת עושה:)

קרן אורן

הלוחשת לבתים

תודה לך

לבית השמח של גיל